1. ביום 4.1.11 החליטה ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים לאשר את תכנית מתאר מקומית מס' 5662 (להלן -
התכנית החדשה) החלה על מתחם נווה המוזיאון בירושלים השוכן במדרון הדרום-מערבי של מוזיאון ישראל (להלן -
המתחם). התכנית החדשה הוגשה על ידי משיבה 4 (האחים ישראל בע"מ) ומהווה שינוי לתכנית מתאר מקומית מס' 4029 (להלן -
התכנית הקודמת). התכנית החדשה מתירה הקמת 108 יחידות דיור במגרש 1א, ו-32 יחידות דיור במגרש 3 (שמפלסו נמוך ממפלס מגרש 1א). העותרים, המתגוררים ברח' מיכאלסון הסמוך לתחום התכנית (וחלקו אף נכלל בתחומה), הגישו התנגדות לתכנית החדשה. לטענתם, החלטת ועדת המשנה עומדת בסתירה לפסק דיני מיום 30.11.09 בעת"מ (י-ם) 1094/07, 8014/08
רייף ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (להלן -
פסק הדין הקודם), ולפיכך דינה להתבטל. עוד לטענתם יש לבטל את התכנית החדשה בשל היותה חורגת ממתחם הסבירות ויוצרת פגיעה בלתי מידתית בזכויותיהם. לחלופין מבקשים העותרים שבית המשפט יבטל את החלטת יושבת-ראש הוועדה המחוזית מיום 14.3.11 שדחתה את בקשתם למתן רשות לערור על החלטת ועדת המשנה בפני המועצה הארצית לתכנון ולבניה.
פסק הדין הקודם
2. בפסק הדין הקודם נדונו שתי עתירות שהוגשו נגד התכנית החדשה. העתירה הראשונה, אותה הגישו תושבי רח' נווה שאנן הסמוך אף הוא לתחום התכנית (משיבים 5 בעתירה הנוכחית) תקפה בעיקר את הגדלת מספר יחידת הדיור במגרש 3, מ-23 יחידות שהותרו בתכנית הקודמת ל-32 יחידות בתכנית החדשה (ללא הגדלה של כלל שטחי הבנייה העיקריים ושל גובה הבנייה), וכן את ההוראה בתכנית החדשה שקבעה כי כניסת כלי הרכב למגרש 3 תתבצע מרח' נווה שאנן. פסק הדין קיבל את עמדת תושבי רח' נווה שאנן באשר למיקום הכניסה למגרש 3. הוחלט בו כי בעוד שבתכנית הקודמת הכניסה למגרש זה הייתה מרח' שמי, בתכנית החדשה הוסבה הכניסה לרח' נווה שאנן, וזאת לא בשל שיקולים תכנוניים ותנועתיים (שכן בהיבטים אלה רח' שמי נמצא עדיף על פני רח' נווה שאנן אף לשיטת גופי התכנון) אלא בשל בעיה קניינית הנעוצה בכך שבין רח' שמי לבין מגרש 3 מפריד מגרש חניה אחורי של בנין ברח' בורלא 26-20 (בו מתגוררים משיבים 6 בעתירה הנוכחית) הרשום בבעלות פרטית. פתרונו של מכשול קנייני זה מחייב נקיטת הליך תכנוני להפקעת רצועת הקרקע הפרטית. אמנם ועדת המשנה המחוזית, ובעקבותיה מליאת הוועדה המחוזית שאשררה את החלטת ועדת המשנה, סברו כי נקיטת הליך ההפקעה תגרום לעיכוב בלתי ראוי במימוש התכנית החדשה, אולם נימוק זה נדחה בפסק הדין. נקבע כי השתהותן הממושכת והבלתי-מוסברת של מוסדות התכנון ושל מגישת התכנית החדשה בקידומה לאורך שנים רבות, ובכלל זה השתהות מוסדות התכנון בנקיטת הליך ההפקעה, מונעות בעדן להעלות על נס את שיקול התארכות ההליך דווקא כאשר ההמתנה הנדרשת נועדה למנוע את הפגיעה בתושבי רח' נווה שאנן הסמוך לתחום התכנית. אמנם אין בשלב זה ביטחון כי נקיטת הליך הפקעה על ידי הוועדה המקומית והוועדה המחוזית אכן תעלה יפה ותאפשר את הותרת כביש הגישה דרך רח' שמי כהוראת התכנית הקודמת, שהרי בעלי רצועת הקרקע הפרטית (משיבים 6) יוכלו להגיש התנגדות להפקעה. יחד עם זאת, חוסר הוודאות אינו פוטר את מוסדות התכנון ואת מגישת התכנית מחובתן לנקוט בתום לב בכל האמצעים העומדים לרשותם לקידומה של ההפקעה, אלא אם כן יחליטו לאשר חלופת גישה אחרת למגרש 3 מכיוון רח' אביגד (שמפלסו גבוה ממפלסי מגרשים 1א ו-3). רק אם ההפקעה לא תסתייע, וגם יוחלט שלא לאשר כביש גישה מרח' אביגד - רק אז יהיה ניתן לאשר את החלופה הנחותה מבחינה תכנונית ותעבורתית של הפיכת רח' נווה שאנן לכביש הגישה למגרש 3. לפיכך בוטלה הוראת התכנית החדשה הקובעת גישת כלי רכב למתחם מרח' נווה שאנן, והתכנית הוחזרה לוועדה המחוזית לצורך נקיטת הליך הפקעה שיעודו יצירת גישה למגרש 3 דרך רח' שמי.
תוצאה זו הובילה לדחיית טענות תושבי רח' נווה שאנן נגד הגדלת מספר יחידות הדיור בתכנית החדשה, שכן טענות אלה נסמכו בעיקר על ההגדלה הצפויה בעומסי התנועה ברח' נווה שאנן.
3. העתירה השניה שנדונה בפסק הדין הקודם הייתה של תושבי רח' מיכאלסון, שהגישו גם את העתירה הנוכחית. עיקר טענתם הייתה נגד ההוראה בתכנית החדשה שביטלה את רצועת השטח הציבורי הפתוח שנקבעה בתכנית הקודמת בקצה רח' מיכאלסון במטרה לחסום את הגישה ממנו אל המתחם. התכנית החדשה ביטלה את רצועת השצ"פ והוסיפה גישה, באמצעות רמפה משופעת, מרח' מיכאלסון לחניה תת-קרקעית שתוקם במגרש 1א, וזאת במטרה "
לפתור את סוגיית הנגישות למתחם באמצעות מתן האופציות המרביות לכניסה למתחם" (פסקה 6 לפסק הדין הקודם). לשם כך הורתה התכנית החדשה כי כניסת כלי הרכב למגרש 1א תיעשה דרך רח' אלזה ורח' מיכאלסון, בעוד שלפי התכנית הקודמת הכניסה למגרש זה (שמספרו היה מגרש 1) נעשתה דרך רח' אלזה בלבד. תושבי רח' מיכאלסון טענו כי שינוי זה יפגע באופן מהותי בצביון רחובם, מרחוב שקט ללא מוצא לרחוב שישרת את הרכבים המגיעים למגרש 1א, כשבנוסף לכך מוקצים בתכנית החדשה לאורך רח' מיכאלסון 68 מקומות חניה ציבוריים לשימושם של באי המתחם. מפגעי הרעש וזיהום האוויר הצפויים מכך יחבלו באיכות החיים של תושבי הרחוב, שבנייניו תוכננו כך שחלונות חדרי השינה שלהם פונים לרחוב, ויגרמו להפחתת שווי הדירות. בין היתר ביקשו בהקשר זה תושבי רח' מיכאלסון לאמץ את חוות דעתו המקצועית של מהנדס תנועה מטעמם, אשר קבע כי קיימת אפשרות להכשיר כניסת רכבים למתחם דרך רח' אביגד, באמצעות שתי רמפות סיבוביות חד-סיטריות. אפשרות זו נדחתה על ידי ועדת המשנה המחוזית בנימוק שרח' אביגד ממוקם בנקודה טופוגרפית גבוהה, בעוד הכלל הוא שיש לשאוף למקם את הכניסה לחניון תת-קרקעי מהנקודה הנמוכה ביותר בסביבה. בנוסף, קיים ספק באשר להיתכנות ההנדסית של האפשרות המוצעת, ובכל מקרה אין היא נחוצה לאחר שוועדת המשנה קיבלה המלצות מיועצת התנועה שלה והשתכנעה כי הפתרון התחבורתי הנכון הוא פיצול מאוזן של הגישה המוטורית למגרש 1א בין רח' אלזה לבין רח' מיכאלסון, תוך יצירת ניתוק פיזי המונע לחלוטין מעבר רכבים בין הרחובות, והפחתת מספר יחידות הדיור במגרש 1א מ-118 שהוצעו בתכנית החדשה ל-108. ועדת המשנה קבעה כי רחובות אלזה ומיכאלסון מסוגלים בהחלט לשאת את תוספת התנועה הנגזרת משינויים אלה. תושבי רח' מיכאלסון העלו בעתירתם הקודמת שורה של טענות נגד קביעות אלה, מהן טענות דיוניות הנוגעות לזכות הטיעון והעיון של העותרים במסמכים ובחוות הדעת שהוגשו למוסדות התכנון, ומהן טענות נגד ההנמקה שניתנה על ידי ועדת המשנה לדחיית חלופת הגישה המוצעת מרח' אביגד.
פסק הדין הקודם קיבל טענות אלו של העותרים בחלקן, בקובעו כי ועדת המשנה החליטה לשלול את חלופת הגישה מרח' אביגד בלא שעמדה בפניה תשתית עובדתית מבוססת ומקיפה לגבי היתכנותה של החלופה, כמתחייב מכללי המשפט המינהלי. בפני הוועדה עמדו שלוש חוות דעת מקצועיות, מאת שלושה יועצי תנועה (מטעם תושבי רח' מיכאלסון, מטעם תושבי רח' אלזה ומטעם תושבי רח' נווה שאנן), שתמכו כולם בחלופה זאת. בעמדה דומה אחזו יושב-ראש הוועדה המקומית ומנהלת המחלקה לתכנון העיר בעיריית ירושלים. לעומת זאת, מגישת התכנית לא העמידה חוות דעת נגדית שתסתור את היתכנותה של חלופת הגישה מרח' אביגד. במצב דברים זה לא הייתה ועדת המשנה רשאית להטיל ספק בהיתכנות ההנדסית של יצירת מעבר לכלי רכב מרח' אביגד לחניון של מגרש 1א, חרף הפרשי הגובה הקיימים ביניהם. אמנם ועדת המשנה הסתייעה לצורך החלטתה ביועצת התנועה שלה. אלא שיועצת התנועה מסרה לוועדת המשנה חוות דעת המתייחסת אך ורק למסוגלותו של רח' מיכאלסון לעמוד בהגדלת נפח התנועה שתעבור דרכו למגרש 1א. יועצת התנועה לא הטילה ספק בהיתכנות ההנדסית של חלופת הגישה מרח' אביגד, ואילו ועדת המשנה לא הציגה, אף לא בתמצית, את השיקולים שהביאו אותה להטיל ספק בחוות הדעת שקבעו כי חלופה זו אפשרית. יתרה מכך, גם אילו ועדת המשנה הייתה מבססת את פסילת החלופה על שיקול של חוסר כדאיותה הכלכלית (מה שלא נעשה), גם אז ההחלטה הייתה נפסלת מן הטעם שלא הוצגו לבית המשפט נתונים בנוגע למשמעות הכלכלית של הקמת הרמפה ברח' אביגד ולא ניתנה למתנגדים האפשרות להתמודד עם נתונים כאלה ולהגיב עליהם בהתאם לזכותם על פי דין.
על יסוד נימוקים אלה בוטלה בפסק הדין הקודם גם הוראת התכנית החדשה המבטלת את רצועת השצ"פ בסוף רח' מיכאלסון והקובעת גישת כלי רכב למתחם מרחוב זה. התכנית הוחזרה לוועדה המחוזית על מנת שתאסוף תשתית נתונים מקיפה ומבוססת בשאלת היתכנות חלופת הגישה למגרש 1א מרח' אביגד, תאפשר לכל הנוגעים בדבר לטעון בפניה בנדון, ולאחר מכן תקבל את החלטתה מחדש. פסק הדין הנחה את הוועדה המחוזית להכריע תחילה בשאלת היתכנות החלופה האמורה, ורק לאחר מכן לעבור לשלב הבא של בדיקת מידת ההצדקה להעדפתה על פני פתרונות הגישה האחרים, בדיקה שתונחה על פי "
היקף המשאבים ומידת המורכבות הכרוכים בפתרון החלופי האמור" וכן על פי "
היקף הרחובות הסמוכים הצפויים להפיק ממנו תועלת וטיב הפגיעה בכל אחד מהרחובות שתיחסך כתוצאה מהפתרון החלופי". הובהר כי בגדרי שיקולים אחרונים אלה תוכל הוועדה המחוזית להתחשב בין היתר בכך שהגישה מרח' אביגד עשויה לשרת גם את מגרש 3, ובכך לייתר את הצורך בנקיטת הליך של הפקעה לשם הכשרת גישה למגרש זה מרח' שמי (לאחר שהגישה מרח' נווה שאנן בוטלה בפסק הדין). שיקול לגיטימי נוסף, כך נקבע, יוכל להימצא בעובדה שהגישה מרח' אביגד תפתור גם את הבעיה של רח' אלזה. אמנם תושביו של רחוב זה לא הצטרפו כעותרים בעתירה הקודמת, אך ניתוח העובדות בפסק הדין העלה כי אותם תושבים קופחו שלא כהלכה, בכך שחרף הצהרת ועדת המשנה בהחלטתה על כוונתה לערוך חלוקה מאוזנת של עומסי התנועה המגיעה למגרש 1א בין רח' אלזה לבין רח' מיכאלסון, בפועל החלוקה בנספח התנועה הסופי שאושר הייתה ביחס של 3:1 לרעת רח' אלזה.
טענה נוספת של תושבי רח' מיכאלסון בעתירה הקודמת כוונה נגד דחיית התנגדותם להקמת אחד מחדרי האשפה של המתחם מול המבנה הדרומי ברח' מיכאלסון. טענה זו נדחתה בפסק הדין הקודם. כן נדחתה בו דרישת תושבי רח' מיכאלסון להכללת כל הרחוב בתוך "הקו הכחול" של התכנית החדשה.
ההליכים בעקבות פסק הדין הקודם
4. בעקבות פסק הדין הקודם קיבלה ועדת המשנה להתנגדויות ביום 5.1.10 החלטה המתייחסת לשני עניינים:
ראשית, ועדת המשנה הורתה לוועדה המקומית להכין ולהגיש בהקדם לוועדה המחוזית תכנית שתאפשר את הגישה למגרש 3 דרך רח' שמי, ולצורך זה תכלול הוראת הפקעה.
שנית, ועדת המשנה הורתה למגישת התכנית החדשה, למתנגדים לתכנית ולוועדה המקומית להגיש לה תוך 45 ימים כל חוות דעת ונתון רלוונטי באשר לחלופת הגישה המוצעת למגרש 1א מרח' אביגד ובאשר לחלופת הגישה האחרת דרך רח' מיכאלסון. כל אחד מהצדדים קיבל אפשרות לעיין בחוות הדעת שיוגשו ולהתייחס אליהן בכתב תוך 21 ימים.
5. בחלוף המועדים האמורים קיימה ועדת המשנה ביום 22.7.10 דיון פומבי במעמד הצדדים. תושבי רח' מיכאלסון טענו בדיון כי יש להעדיף את חלופת הגישה מרח' אביגד אף שהיא יקרה יותר מהסדרת הגישה דרך רח' מיכאלסון, וזאת לנוכח הפגיעה הצפויה בהם כתוצאה מתוספת התנועה ברחובם, בעוד שברח' אביגד לא מצויים בניני מגורים. תושבי רח' אלזה טענו גם הם כי יש להעדיף את חלופת הגישה מרח' אביגד, והוסיפו כי אם חלופה זו תידחה הרי שיש לחלק את תוספת התנועה הצפויה באופן שווה בין הרחובות הסמוכים. יועץ התנועה מטעם תושבי רח' אלזה הסביר כי החלופה מרח' אביגד ישימה מבחינה הנדסית ועדיפה על פני הכניסה המוצעת מרח' אלזה שהנה צרה ובלתי בטיחותית. גם תושבי רח' בורלא-שמי תמכו בחלופת הגישה מרח' אביגד, והטעימו כי חלופה זו תייתר גם את הצורך בהפקעת הקרקע הפרטית שלהם, הליך הצפוי להאריך את ההתדיינות במשך שנים ארוכות. תושבי רח' נווה שאנן צידדו אף הם בחלופת הגישה מרח' אביגד, וציינו כי רח' מיכאלסון תוכנן על בסיס ההנחה שהוא יהיה רחוב ללא מוצא וללא תנועה עוברת.
מול כל אלה, נתקלה חלופת הגישה מרח' אביגד בהתנגדות של מהנדס העיר ומגישת התכנית (משיבה 4). נציג מהנדס העיר טען שגם אם לא תיבנה רמפת גישה מרח' אביגד לא אמורה להיווצר כל בעיה תחבורתית כתוצאה מהתכנית, המוסיפה כ-140 יחידות דיור בלבד, שהגישה אליהן תתחלק בין שלושה רחובות באופן המוסיף נפח תנועה זניח בכל רחוב. מגישת התכנית טענה כי הפרשי הטופוגרפיה בין רח' אביגד לבין המתחם יחייבו בניית שתי רמפות בנות חמש קומות רציפות כל אחת. בנוסף, תידרש רמפה בת שלוש קומות רציפות בתוך המתחם, בין המפלס העליון למפלס התחתון שלו, בשיפוע של 30% שאינו תקני ואינו ישים, ועוד רמפה למגרש 3, ובסך הכל 10 קומות של רמפת חניה. פתרון כזה, אף שהוא אפשרי מבחינה הנדסית, הנו חסר תקדים; אינו הגיוני; אינו סביר מבחינה תחבורתית; יכביד על הגישה למתחם (נסיעה ברדיוס קטן ובמגבלות שדה ראיה) עד כדי כך שדיירי המתחם יעדיפו שלא לעשות בו שימוש ולהחנות את רכביהם ברח' מיכאלסון; ייצור בעיות בטיחותיות לילדים (רכיבה על אופניים, סקטים וכד'); ואין לו כל הצדקה בהתחשב בתוספת התנועה המצומצמת הצפויה ובקלות הרבה שבה רח' מיכאלסון יהיה מסוגל לשאת בתוספת זו שכמעט ולא תורגש אצל דיירי הרחוב. מגישת התכנית חלקה על דרישת תושבי רח' אלזה להשוואת כמות התנועה בינם לבין רח' מיכאלסון, וטענה כי האיזון שאליו כיוונה ועדת המשנה בהחלטתה הקודמת התייחס רק לחלוקת תוספת התנועה הצפויה מהתכנית החדשה בהשוואה לתכנית הקודמת (בה הכניסה למגרש 1א הייתה רק מרח' אלזה). מגישת התכנית טענה עוד כי תושבי רח' אלזה כלל לא הגישו עתירה נגד התכנית, מה עוד שבמסגרת התכנית החדשה היא מחויבת להרחיב את המיסעה ברח' אלזה. מגישת התכנית סמכה טענות אלה בין היתר על עמדתם המקצועית של שני יועצי תנועה מטעמה שנכחו וטענו בדיון.
בסיום הדיון החליטה ועדת המשנה, לבקשת המתנגדים לתכנית, לאפשר להם להשלים את טיעוניהם בכתב תוך 10 ימים (בין היתר מאחר שהיועץ התחבורתי מטעם תושבי רח' מיכאלסון לא יכול היה להשתתף בדיון).
6. לאחר שהוגשו הטיעונים המשלימים (בהם גם חוות דעת של מהנדס תחבורה מטעם תושבי רח' בורלא-שמי) התכנסה ועדת המשנה לדיון פנימי ביום 16.9.10. יועץ התחבורה של הוועדה אמר בדיון כי לאחר שבחן את מכלול חוות הדעת המקצועיות וטיעוני הצדדים, דעתו היא שחלופת הגישה מרח' אביגד הנה אמנם אפשרית מבחינה הנדסית אך נחותה ובעייתית מבחינה תחבורתית. בתום הדיון החליטה ועדת המשנה לדחות את החלופה האמורה; לקבוע כי הגישה למגרש 1א תהיה מרחובות אלזה ומיכאלסון; ולהוסיף בתכנית החדשה הוראה המתנה הוצאת היתר בניה במגרש 3 באישור פתרון גישה עבור מגרש זה.
הוועדה הסירה את הספק שהעלתה בהחלטתה נשוא פסק הדין הקודם, וקבעה כי אין ספק בכך שחלופת הגישה מרח' אביגד ישימה מבחינה הנדסית ומבחינה תנועתית. לפיכך, לו הייתה זו החלופה היחידה ייתכן שלא היה מנוס מלאשרה. אלא שמול חלופה זו עומדת חלופה טובה יותר של גישה למגרש 1א מרחובות אלזה ומיכאלסון. עדיפותה של החלופה האחרונה הנה בכך, שמצד אחד תוספת התנועה הצפויה ברחובות אלזה ומיכאלסון כתוצאה מיחידות הדיור האמורות להיבנות במתחם הנה שולית וזניחה במושגים עירוניים (תוספת ממוצעת של כלי רכב אחד בכל דקה בשעת שיא לשני הרחובות יחד), ואינה צפויה לשנות את אופיים ואת צביונם של הרחובות. מצד שני, קביעת הגישה מרח' אביגד תחייב פתרון הנדסי שיצטרך לגשר על הפרשי טופוגרפיה של 8.5 מטרים בין מפלס רח' אביגד למפלס החניה העליון של המתחם. הגישור על הפרשים אלה יחייב הקמת רמפה הכוללת לפחות שתי הקפות, עליה יש להוסיף את הפרשי הגובה בין המגרש העליון לבין המגרש התחתון של המתחם המחייב אף הוא פתרון הנדסי של רמפה או מתקן טכני. פתרון הכולל רמפה סיבובית נוח פחות לשימוש מאשר פתרון הגישה מרחובות אלזה ומיכאלסון, שהנה גישה ישרה, וגם מבחינה בטיחותית עדיפה הנסיעה הישרה על פני רמפות סיבוביות ומאולצות בהן שדה הראיה מוגבל. באיזון שבין פתרון גישה איכותי שפגיעתו בתושבי הרחובות הסמוכים מצומצמת ביותר, לבין פתרון גישה נחות ומאולץ מבחינת רמת השירות היוצר פתרון לא נוח ולא ראוי למאות הדיירים העתידים להתגורר במתחם, ראתה הוועדה לבכר את הפתרון הראשון. כך לגבי המפלס העליון של המתחם, וודאי שכך לגבי מפלס המתחם התחתון, שהפרש הגובה בינו לבין רח' אביגד מסתכם ב-18 מטרים ויותר. הוועדה הבהירה כי לא הביאה במנין שיקוליה את תוספת העלות שתידרש לחלופת הגישה דרך רח' אביגד. עוד הובהר בהחלטה כי רחובות אלזה ומיכאלסון יישארו גם בתכנית החדשה רחובות ללא מוצא, ורח' אלזה אף ישופר על ידי הרחבת המיסעה הקיימת בו. על טענת תושבי רח' מיכאלסון כי אופיו הנוכחי של רחובם נקבע במסגרת פשרה תכנונית שהושגה עם מגישי ההתנגדויות לתכנית הקודמת, השיבה ועדת המשנה בכך שאין מניעה לבחינה מחודשת של הצרכים התכנוניים בחלוף מספר שנים מאישור התכנית הקודמת, מה עוד שתוספת התנועה המצומצמת ביותר הצפויה ברחוב לא תגרום שינוי באופיו. זאת ועוד, דווקא פתרון הגישה דרך רח' אביגד עלול להגביר את עומסי התחבורה ברחובות מיכאלסון ואלזה, שכן קיימת אפשרות סבירה ביותר שדיירי המתחם יעדיפו להחנות את רכביהם ברחובות הסמוכים על פני עשיית שימוש מסורבל ולא נוח ברמפה או במתקן ההנדסי שיגשרו על פערי הטופוגרפיה בין רח' אביגד לבין המתחם.
בשולי ההחלטה ציינה ועדת המשנה שהיא שוקלת לקבוע כי חלוקת התנועה למגרש 1א בין רח' אלזה לרח' מיכאלסון תהיה שוויונית מבחינה מספרית. לשם כך ניתנה לדיירי שני הרחובות אפשרות להגיש לוועדת המשנה טענות בכתב בנקודה זאת בהתאם לסעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן -
חוק התכנון והבניה).
7. תושבי רח' אלזה הודיעו בתגובה כי הם מבקשים מהוועדה להורות באופן סופי על חלוקה מספרית שווה של התנועה בין רח' אלזה לרח' מיכאלסון. לעומתם הגישו תושבי רח' מיכאלסון לוועדת המשנה התנגדות אליה צירפו חוות דעת מאת האדריכל דני קייזר. בהתנגדותם תקפו את החלטתה הנזכרת של הוועדה מיום 16.9.10, וטענו כי היא עומדת בסתירה לפסק הדין הקודם, לעקרונות המשפט המינהלי ולמציאות התכנונית, וכי דחיית חלופת הגישה מרח' אביגד אינה סבירה ואינה מעוגנת בנימוק מקצועי של ממש. עוד טענו העותרים כי מכיוון שבמגרש 1א יידרשו רק 216 מקומות חניה, לאחר שתוך כדי הדיונים בתכנית החדשה פחת באופן משמעותי מספר יחידות הדיור שייבנו במסגרתה, הרי די בגישה אחת למגרש זה דרך רח' אלזה, שיועד כבר בתכנית הקודמת לדרך גישה למתחם וככזה אופיו לא ישתנה, בניגוד לרח' מיכאלסון שתוחם בתכנית הקודמת ברצועת שצ"פ כחלק מפשרה בין יוזמי התכנית לבין המתנגדים לה במטרה לחסום את הגישה למתחם מרח' מיכאלסון. העותרים עמדו על נתוניהם השונים של הרחובות אלזה ומיכאלסון מבחינה תכנונית ותעבורתית, וטענו כי נוכח הבדלים אלה חלוקת מאוזנת של התנועה בין הרחובות אין פירושה חלוקה מספרית שווה.
8. נוכח התנגדות תושבי רח' מיכאלסון קיימה הוועדה דיון פומבי נוסף ביום 4.1.11. בדיון השמיעו את טענותיהם באות-כוחם של תושבי רח' מיכאלסון, האדריכל מטעמם, יועץ התנועה מטעמם, אחת מתושבות רח' ניות (משיבה 8 בעתירה הנוכחית), נציג של תושבי רח' אלזה (משיב 7 בעתירה הנוכחית), באת-כוחם של תושבי רח' בורלא-שמי, נציג מהנדס העיר, אדריכל התכנית החדשה, בא-כוחה של מגישת התכנית ואחד מבעליה.
בתום הדיון החליטה ועדת המשנה שלא לשנות מהחלטתה מיום 16.9.10, ובכלל זה לחלק את התנועה למגרש 1א כך שמחצית כלי הרכב שחנייתם מתוכננת במגרש זה יעברו דרך רח' מיכאלסון ומחציתם הנותרת יעברו דרך רח' אלזה, ותוך חסימת אפשרות המעבר של כלי רכב בין שני הרחובות דרך חניון המתחם.